חשיבותו של תכנון אסטרטגי 

יש השוללים מכל וכל את החשיבות והתועלת של תכנון מראש של האסטרטגיה, וזאת על
בסיס שני טיעונים עיקריים:

• הסביבה שבה אנו חיים היא כה דינמית, והיא משתנה בקצב כה מהיר, עד שכל תכנון הוא מלכתחילה עקר וחסר תועלת. וכי אנו יודעים מה יהיה שער הדולר בעולם? מה יהיה המצב הכלכלי באזורים שונים בעולם )דרום מזרח אסיה, יפן, רוסיה(? מה יקרה לתהליך המדיני עם הפלסטינים וכיצד הוא ישפיע על המצב הכלכלי בארץ? מכיוון שידיעת כל אלה, ופרמטרים רבים אחרים, הכרחית לתכנון טוב, ומכיוון שבעת התכנון הם בגדר נעלמים, מה הטעם לתכנן?
• תכנון אסטרטגי עלול לקבע ולמסגר את כיוון התפתחותו של הארגון, וההחלטות האסטרטגיות עלולות למנוע מן הארגון מלהתגמש ולהסתגל לתנאים משתנים. בכך יחמיץ הארגון הזדמנויות הנוצרות חדשות לבקרים, אשר לא הובאו כלל בחשבון בזמן התכנון.

שני הטיעונים הללו מצביעים על חוסר הבנה ביחס למהותו של התכנון האסטרטגי. הטיעון הראשון מבוסס על חוסר הבחנה בין תכנון לבין תחזית. תחזית מנסה לנבא התפתחויות צפויות ולחזות כיצד תיראה הסביבה בעתיד, ומובן שככל שהשינויים בסביבה הופכים למהירים ולקופצניים יותר, כך הופכת גם מלאכת החיזוי לקשה יותר. אולם התחזית אינה תכנון. היא, אולי, אחד המרכיבים או התשומות של התכנון, אבל היא רק אחת מהם. מטרתו של התכנון היא להתוות את דרכו של הארגון, להשפיע עליו ולכוון אותו באמצעות החלטות ופעולות המבוצעות בהווה, ואשר תוצאתן תוכר אולי רק בעתיד.

אמת היא שככל שהתחזית תהיה מדויקת יותר, היא תגרום להחלטות תכנון טובות ונכונות יותר, אבל אין זה תנאי הכרחי. התכנון יכול, למשל, להתייחס לתחזיות חלופיות אחדות, המתארות תרחישים שונים, ולקבל סדרת החלטות המותאמות לכל אחד מהם בנפרד. התכנון יכול גם לנסות לשנות את העתיד ובאופן זה להשפיע עליו. כך הוא “יוצר” את התחזית יש מאין. התכנון יכול גם להתייחס לתנאים הגרועים ביותר שאפשר שיקרו, בלי לדעת אם אכן יתרחשו או לא, ועל ידי כך לצמצם את הסיכונים עד למינימום. כל זאת
בלי להזדקק לתחזית מדויקת של ההתרחשויות בעתיד. יתר על כן, תחזית מניחה בדרך כלל שהמצב הנתון יישאר כמות שהוא, והמגמות הקיימות בהווה הן גם אלו שישררו בעתיד. תכנון, לעומת זאת, אחת ממטרותיו החשובות היא דווקא לחפש אחר דרכים שיש
בהן כדי לשנות את המצב הנתון ולהתאים אותו לטובתו של המתכנן.

אחת הדוגמאות הממחישות היטב את ההבדל בין תכנון לבין תחזית היא האנקדוטה המפורסמת על יצרן נעליים אירופי שרצה לבדוק את הביקוש לנעליים באפריקה. הוא שלח לשם שני מנהלי שיווק כדי לערוך תחזית של הביקוש בשוק. אחד מהם חזר ומסר שאין שום סיכוי למכור נעליים באפריקה, משום ששם “כולם הולכים יחפים”. השני חזר ומסר שיש באפריקה שוק בעל פוטנציאל עצום וכדאי להגדיל מיד את כמויות הייצור, משום ש”כולם הולכים שם יחפים”. למעשה תיאור המצב היה זהה אצל שני מנהלי השיווק, אולם המסקנות האסטרטגיות שלהם היו שונות: הראשון קיבל את תנאי השטח כעובדה שאינה ניתנת לשינוי, והסיק מכך שלא קיים שום ביקוש. המנהל השני לעומת זאת, ראה בנתוני השטח רק נקודת מוצא ומרכיב אחד מיני רבים במערכת השיקולים שלו, ולפיכך הסיק את מסקנותיו בהתאם.

המחשה נוספת להבדלי הגישה בין תכנון לבין תחזית הוא הסיפור על יונה הנביא. האל ציווה על יונה ללכת לנינווה, בירת אשור, ולבשר לתושביה כי “עלתה רעתם לפני” )יונה א', ב'(, כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה סירב לשליחות האל וברח לתרשיש. האל פנה אליו בשנית כדי שילך לנינווה ויעביר לתושביה מסר. יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תיהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן האל מחל להם. בשומעו על המחילה ביקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז”ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, שלא התגשמה, וחשש שעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: האם הנבואה האמיתית היא תחזית או שהיא תכנון. למעשה נבואת נביאי שקר היא תחזית, שמטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם. לעומת זאת, הנבואה של נביאי אמת היא בגדר תכנון, ולכן אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם, לאחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת אמת מטרתה להשפיע על העתיד ולשנות אותו ולא לחזות אותו כפשוטו. לפיכך, נבואת חורבן מוצלחת היא זאת שאינה מתגשמת, משום שנוקטים פעולות שונות כדי להסיר את הסיבה לחורבן.

אחת התוצאות של הסתירה בין תכנון לבין תחזית היא העובדה שנבואות זעם, המנבאות אסון קטסטרופלי שיתרחש אלא אם כן ייעשו דברים מסוימים, הן אחד הדברים הבטוחים ביותר. אם נבואת הזעם מתגשמת, המתנבא יכול להגיד “אמרתי לכם”. אם נבואת הזעם אינה מתגשמת, הוא יכול להגיד: “הנבואה לא התקיימה כי עשיתם את כל מה שאמרתי לכם”. במילים אחרות: אפשר ללכת “על בטוח” ואי אפשר להיכשל. גישה זו באה לידי ביטוי לעתים קרובות בתחזיות של פרשנים כלכליים ופרשנים פוליטיים.

בספר "מהג'ונגל אל כרי דשא" ספר על תכנון אסטרטגי ניסינו להציג באורח מאורגן ושיטתי את התשובות לשאלות הבאות: האם יש חוקים וכללים בניהול? האם ניתן להכליל ממקרה אחד למקרים אחרים? האם ניתן להסיק מכישלון או מהצלחה בתנאים מסוימים על סיכויי הכישלון או ההצלחה בתנאים דומים?